לחות, נשימות וייבוש

אלה תכונות ביצועים מבוקשות לעיתים קרובות בביגוד, שלעיתים קרובות מצוינות במפרט בצורה לא מדויקת. בריף של מותג ספורט יבקש "נושם", "מוביל לחות" ו"מתייבש מהר" באותו משפט, כאילו מדובר בשלוש דרכים לומר אותו דבר. זה לא המצב, והדוחות שמשמשים ראיה להם אינם תחליף זה לזה.

נשימות היא שלוש תכונות

אין מדידה אחת שנקראת נשימות. מה שקיים הוא קבוצת תכונות שמתארות איך בד מגיב לאדים ולאוויר, והן עונות על שאלות פיזיקליות שונות.

שתי השלכות מעשיות. שני בדים יכולים להיות מתוארים שניהם כנושמים כשלאחד יש דוח חדירות אוויר ולשני דוח התנגדות לאדי מים, ואף דוח לא עונה על השאלה של השני, כך שהשוואה בין הספקים "לפי נשימות" אינה משווה דבר. ובגד יכול להיות חדיר לאוויר ולא מרשים במעבר אדים, או להפך, מפני שבד מצופה או בד למינציה חוסם את זרימת האוויר בעוד ממברנה עדיין מאפשרת מעבר אדים.

"אטום לרוח" היא שאלה של חדירות אוויר

עמידות ברוח שייכת לכאן ולא לנושא האטימות למים, מפני שמה שמתואר בפועל הוא זרימת אוויר דרך החומר. חדירות אוויר היא התכונה הנמדדת שמאחורי זה, ו"אטום לרוח" היא מילה שיווקית שלא מוצמד לה שום סף מוסכם אוניברסלית. אם ביצועים ברוח חשובים, ציינו במפרט את התכונה ואת השיטה וקבעו קריטריון משלכם, והתייחסו לכל הצהרת אטימות לרוח כאל הצהרה שדורשת את אותה שרשרת ראיות ככל הצהרה אחרת.

שימו לב גם שזרימת אוויר דרך בד אינה כל הסיפור בבגד: מעטפת עם מנז'טים פתוחים, מכפלת רפויה ופאנל גב מאוורר מתנהגת אחרת מאותו בד כשהוא נתפר סגור, וזו שוב ההבחנה בין בד לבגד.

ניהול לחות הוא ארבעה שלבים

הובלה, סופגנות וייבוש מתארים חלקים שונים של מסלול אחד. ההתייחסות אליהם כאל מילים נרדפות היא הסיבה לכך שבד יכול לתפקד בדיוק כפי שנבדק ועדיין לאכזב בלבישה.

כל שלב נמדד אחרת. תוצאה חזקה בשלב אחד לא אומרת דבר מוחלט על השלב הבא.

• סופגנות היא קליטה: כמה נוזל המבנה קולט לתוכו, ובאיזו מהירות. בד סופג מאוד מחזיק את הלחות במקום להזיז אותה, וזה מה שמגבת נועדה לעשות ומה ששכבת בסיס בדרך כלל לא נועדה לעשות.
• הובלה היא הסעה: נוזל שנע דרך המבנה ולאורכו, בדרך כלל בפעולה קפילרית בין סיבים ובין חוטים. זו התכונה שרוב האנשים מתכוונים אליה כשהם אומרים "מוביל לחות".
• התפשטות היא השטח שהנוזל מכסה, וזה משנה מפני ששטח רטוב גדול יותר מתאדה מהר יותר.
• ייבוש הוא התאדות לאורך זמן בתנאים מוגדרים. זו התנהגות נפרדת עם שיטות משלה.

יותר משיטה אחת מודדת הובלת לחות

לניהול לחות יש כמה שיטות מקובלות, והן לא מודדות באותו אופן. AATCC TM195 מעריכה תכונות ניהול לחות נוזלית של בדים. AATCC TM197 מודדת קצב הובלה אנכית. AATCC TM217, שפורסמה ב-2025, מודדת הובלה אנכית ואופקית בניתוח תמונה, ו-AATCC אומרת במפורש שהיא אינה מחליפה את השיטות הקיימות אלא מציעה חלופה שמשקפת טוב יותר תנאי לבישה.

הנקודה מבחינת הקונה אינה באיזו שיטה לבחור. הנקודה היא ש"מוביל לחות" לבדו אינו מזהה אף אחת מהן, ולכן ספק שמחזיק דוח לפי שיטה אחת וקונה שמצפה לשיטה אחרת מצויים במחלוקת שלא תתגלה עד שמישהו יקרא את הדוח כמו שצריך. ציינו במפרט את שם השיטה, עם הגרסה שלה.

מאיפה ההתנהגות הזו באמת מגיעה בבד סרוג, מבנה הסריגה, עד כמה הוא פתוח, החוט והגימור ולא הסיב לבדו, מוסבר בסריגי פוליאסטר לביצועים.

מה כל אלה לא מוכיחים לגבי נוחות

נוחות היא הצהרה שמותגים לעיתים קרובות רוצים להצהיר והיא רחוקה ממה שהבדיקות האלה מודדות. ההתנהגות התרמית של חומר והתנהגותו מול לחות משפיעות עליה. כך גם הפיט, בניית הבגד, השכבות, רמת הפעילות, טמפרטורת האוויר, הלחות וכמה הלובש באמת מזיע.

תוצאת ניהול לחות טובה היא ראיה אמיתית על הבד ולא הבטחה שהלובש ירגיש יבש. כשההצהרה נשארת ברמת התכונה, מה נמדד, על מה, לפי איזו שיטה, קל יותר לעמוד מאחוריה, והיא גם מועילה יותר ללקוח טכני מהבטחת נוחות שהראיות לא מגיעות אליה.

איך מציינים את זה במפרט

החלת המודל של עמוד המרכז על המשפחה הזו נותנת גוש טקסט קצר וחד-משמעי במפרט.