אחריות יצרן מורחבת לטקסטיל באיחוד האירופי, ומה היא באמת דורשת

שתי תשובות שגויות רווחות בנושא הזה, והן הפוכות זו מזו. האחת אומרת ש-EPR לטקסטיל עדיין בגדר הצעה ואפשר להמתין. השנייה אומרת שהאיחוד האירופי יצר רישום יחיד שמותג משלים פעם אחת ומסיים. אף אחת מהן לא שורדת עשר דקות מול הטקסט המשפטי.

בדקו את תחולת המוצר, השוק ומועדי התחולה מול נוסח הדין העדכני. אשרו את חובות הפרויקט עם יועץ מוסמך.

מה השתנה ומה לא

המכשיר המשפטי הוא Directive (EU) 2025/1892 מ-10 בספטמבר 2025, המתקנת את Directive 2008/98/EC בנושא פסולת. היא אומצה, פורסמה ונכנסה לתוקף. מה שהיא לא עושה הוא ליצור מערכת ברמת האיחוד האירופי שהיצרן פועל מולה: זו דירקטיבה, ולכן היא אומרת למדינות החברות מה להכניס לחוק שלהן.

כדאי לצטט את שני התאריכים ישירות מהטקסט ולא לחשב אותם. נהוג לתאר את המסגרת כמעניקה למדינות החברות עשרים חודשים לאימוץ בחקיקה ושלושים חודשים להפעלת תוכניות, וספירת החודשים האלה ממועד הכניסה לתוקף מובילה ליום מוקדם מדי בשני המקרים. הדירקטיבה עצמה נוקבת בתאריכים, ואלה התאריכים שיש להשתמש בהם. הטקסט המלא נמצא בEUR-Lex.

שתי שכבות, ולמה ההבחנה ביניהן היא כל העניין

השכבה של האיחוד האירופי קובעת מה חייב להתקיים. השכבה הלאומית היא שבה היצרן נרשם, מדווח ומשלם. שום דבר לא תפעולי בשכבה העליונה.

הדירקטיבה מחייבת את המדינות החברות להטיל על יצרנים אחריות למוצרים המפורטים בנספח IVc החדש שלה, קובעת מה חייבים דמי ההשתתפות לכסות, מחייבת כל מדינה חברה להפעיל מרשם, מחייבת יצרנים להפקיד את המשימה בידי ארגון אחריות יצרנים, ומחייבת שדמי ההשתתפות יעברו מודולציה לפי קריטריונים של קיימות. אלה הנחיות לעשרים ושבע רשויות מחוקקות.

מה שנובע מכך הוא משפט ששווה לזכור. יצרן מגיש בקשת רישום בכל מדינה חברה שבה הוא מציע מוצרים מכוסים בפעם הראשונה. זהו סעיף 22b(2), וזו הסיבה שאין רישום יחיד שאפשר להשלים.

אילו מוצרים המסגרת מכסה

היקף התחולה נקבע בנספח IVc, שמפרט מוצרים לפי קוד בנומנקלטורה המשולבת (CN) ולא רק לפי תיאור. מעמד הביגוד חד-משמעי: כל פרק 61, פריטי הלבשה ואביזרי הלבשה סרוגים או עשויים בקרושה, וכל פרק 62, אותם פריטים כשאינם סרוגים ואינם עשויים בקרושה, מפורטים ברשימה. בגדים רגילים נכללים במסגרת מעצם המבנה שלה.

• פריטי הלבשה ואביזרי הלבשה, סרוגים או עשויים בקרושה ואחרים, כפרקים שלמים
• טקסטיל לבית, לבנים למיטה, לשולחן, לחדר האמבטיה ולמטבח; שמיכות ושמיכות נסיעה; וילונות, תריסים פנימיים וכיסויי קרניז; פריטי ריהוט טקסטיליים אחרים
• כיסויי ראש מהסוגים המפורטים בנספח
• ביגוד משומש ופריטים משומשים אחרים
• ביגוד ואביזרי עור, והנעלה, בחלק השני של הנספח, המכסה מוצרים שהרכבם העיקרי אינו טקסטיל

בחלק הראשון של הנספח יש הסתייגות שכדאי לקרוא בעיון: הוא מכסה מוצרי טקסטיל ופריטי הלבשה לשימוש ביתי או לשימושים אחרים, כאשר מוצרים כאלה דומים באופיים ובהרכבם למוצרים לשימוש ביתי. המבחן הזה עוסק במהות המוצר, לא במי שקונה אותו או באפיק שבו הוא נמכר. שום דבר בו לא פוטר בגד רק בגלל שנמכר לעסק.

תוצאה מעשית אחת של נספח המבוסס על קודי CN: רישום במרשם לאומי מחייב לנקוב בקודי ה-CN של המוצרים שמיועדים לשיווק באותו שוק, כך שמישהו חייב לסווג את הקולקציה. זו עבודת סיווג מכסי, והמדריך הזה לא מנסה לבצע אותה. הנציבות רשאית גם לאמץ אקטים מואצלים כדי לשמור על התאמה בין נספח IVc לנומנקלטורה המשולבת, כך שהרשימה אינה קפואה.

מרשמים, ומה כרוך ברישום

כל מדינה חברה מקימה מרשם יצרנים, ורשאית להתיר ליצרן להציע מוצרים מכוסים בפעם הראשונה רק אם היצרן, או הנציג המוסמך שלו, רשום שם. הרישום הוא לכן תנאי מקדים למכירה, לא פורמליות שמשלימים אחר כך.

על הנציבות לאמץ אקטים מבצעיים עד 17 באפריל 2027, שיקבעו פורמט הרמוני לרישום. פורמט משותף שמיושם על מרשמים לאומיים הוא נוחות ממשית, והוא אינו מרשם משותף: הבקשה עדיין מוגשת לכל מדינה חברה בנפרד.

המרשמים הם גם מה שהופך את המסגרת לניתנת לאכיפה מול מוכרים שמבוססים מחוץ לשוק מסוים. לזירות מסחר ולספקי שירותי מילוי הזמנות ניתנת גישה חופשית למרשמים, והם אחראים לבדוק שמוכר רשום לפני שהם מטפלים בסחורתו, מה שהופך את הרישום מחובה על נייר לתנאי למסחר. איך זה עובד, ומה המשמעות עבור עסק שמוכר לשוק ממדינה אחרת, מוסבר במי הוא היצרן.

על מה דמי ההשתתפות משולמים

לכנות זאת "מס מיחזור" זו טעות בשני החלקים גם יחד. זה לא מס, בתוכניות הלאומיות המתוארות כאן זהו תשלום המועבר למפעיל התוכנית ולא לממשלה, וזה גם לא מממן רק מיחזור.

• איסוף של מוצרים מכוסים משומשים ופסולת, כולל איסוף נפרד לקראת הכנה לשימוש חוזר ולמיחזור
• הובלה של מה שנאסף למיון
• מיון, הכנה לשימוש חוזר, מיחזור, השבה אחרת וסילוק, והעבודה המקבילה שמבצעים גופי הכלכלה החברתית במערכת האיסוף
• סקר הרכב של פסולת עירונית מעורבת שנאספה
• מתן מידע, כולל קמפיינים בנושא צריכה בת-קיימא, מניעת פסולת, שימוש חוזר, תיקון, מיחזור וסילוק
• איסוף נתונים ודיווח לרשויות המוסמכות
• תמיכה במחקר ופיתוח בתחום עיצוב מוצרים ומניעה וניהול של פסולת, במטרה מוצהרת להגדיל את היקף המיחזור מסיב לסיב

הדירקטיבה גם מגבילה את זה מבחינה עקרונית: העלויות המכוסות לא יכולות לעלות על מה שנדרש כדי לספק את השירותים האלה ביעילות תקציבית, והן חייבות להיקבע בשקיפות בין הגורמים המעורבים. מדינות חברות רשאיות להחליט גם שהיצרנים יכסו את העלות של מוצרים מכוסים שמגיעים לפסולת עירונית מעורבת ולא לאיסוף נפרד.

ארגוני אחריות יצרנים

ארגון אחריות יצרנים מוגדר כתאגיד המארגן את מילוי חובות היצרנים מטעם היצרנים, מבחינה כספית או מבחינה כספית ותפעולית גם יחד. לפי דירקטיבה זו, על המדינות החברות להבטיח שהיצרנים יפקידו ארגון כזה על מילוי חובותיהם, כך שהמסלול הקיבוצי הוא המסלול שהמסגרת מכוונת אליו.

הארגונים האלה זקוקים להסמכה מרשות מוסמכת, וחייבים להוכיח מומחיות בניהול פסולת ובקיימות מול קריטריונים שהמדינה החברה קובעת. ההסמכה הזו משפיעה על האופן שבו יש לקרוא אותם.

מודולציה סביבתית (eco-modulation)

דמי ההשתתפות אמורים להתבסס על המשקל, ובמידת הצורך גם על כמות המוצרים, ולעבור לאחר מכן מודולציה. גם הבסיס למודולציה מוגדר במדויק: דרישות האקו-עיצוב שאומצו מכוח תקנת האקו-עיצוב, הרלוונטיות ביותר למניעת פסולת טקסטיל ולטיפול בה בהתאם להיררכיית הפסולת, יחד עם שיטות המדידה המתאימות, או דין אחר של האיחוד האירופי הקובע קריטריוני קיימות הרמוניים.

מדינות חברות רשאיות גם לדרוש מודולציה שמכוונת נגד פרקטיקות של אופנה מהירה במיוחד ואופנה מהירה, בהתבסס על אורך חיי המוצר הנובע מכך, אורך החיים השימושי של המוצר מעבר למשתמש הראשון שלו, והתרומה לסגירת המעגל. זו סמכות שיקול דעת ולא דרישה מחייבת, וזה אחד המקומות הברורים ביותר שבהם תוכניות לאומיות ייבדלו זו מזו.

מלכודת אחת: החזקה בהסמכת קיימות לא מפחיתה באופן אוטומטי דמי השתתפות. תוכנית לאומית מפחיתה אגרות מול הקריטריונים שאותה תוכנית מכירה בהם, ואלא אם היא מכירה במפורש בהסמכה מסוימת, החזקה בה לא משנה דבר בדמי ההשתתפות. מה שהסמכה כן ולא מוכיחה מוסבר באימות הצהרות הסמכה.

שתי תוכניות לאומיות פעילות, ולמה הן לא מסכימות

טיעון חזק נגד ההתייחסות לנושא כאל חובה אירופית אחת הוא ששתי מדינות חברות מפעילות EPR לטקסטיל כבר שנים ולא מסכימות מה מכוסה. שתיהן מתוארות כאן כדוגמאות לאומיות, לא ככללים אירופיים.

צרפת

לצרפת יש תוכנית לטקסטיל, ללבנים לבית ולהנעלה שפועלת עוד מתקופה שקדמה בהרבה לדירקטיבה, במסגרת החוק שלה נגד בזבוז ולמען הכלכלה המעגלית, ומפורטת במפרט תפעולי לתקופה הנוכחית. מפעיל התוכנית המוכר, Refashion, אושר בצו בין-משרדי ומנהל חברות, הצהרות ודמי השתתפות עבור הענף.

• מי נכנס לגדר החובה מבוטא באמצעות מבחן לאומי: התוכנית מגדירה משווק כחברה שמנפיקה חשבונית עם מע"מ צרפתי בפעם הראשונה על מוצר מכוסה המיועד לצרכני קצה. זו לוגיקה של התוכנית הצרפתית, לא ההגדרה האירופית.
• הקטגוריות הנקובות הן יצרנים או מזמיני ייצור שמוכרים תחת שמם או מותגם, יבואנים, מפיצי פרייבט לייבל, ומוכרים מקוונים או זירות מסחר, כולל כאלה שמבוססים בחו"ל.
• לזירות מסחר יש חובה משלהן: להשיג מספר זיהוי ייחודי של מוכר צד שלישי, או להצהיר בעצמן על המוצרים של אותו מוכר.
• מוצרים נספרים גם כשהם ניתנים בחינם. התוכנית כוללת טובין שנתרמו בהקשר מקצועי או קידומי, כולל לעובדים, ומכירות לצוות.
• מוצרים המיועדים אך ורק לשימוש מקצועי מוגדרים כמוחרגים, יחד עם ביגוד העשוי כולו מעור או מפרווה טבעית, ופריטים שעברו אפסייקל (upcycling) במלואם מחומרים משומשים.
• המודולציה פעילה ומשתנה. צו שנחתם באוגוסט 2026 הנהיג קנס הקשור לעמידות התלויה בפרקטיקות תעשייתיות ומסחריות, עם מתודולוגיה מפורסמת.

הולנד

התוכנית ההולנדית חלה מאז 1 ביולי 2023 ונאכפת על ידי רשות הפיקוח הלאומית. ההיקף שלה הוא המקום שבו היא נבדלת בחדות מצרפת.

• ביגוד לצרכנים, ביגוד עבודה וטקסטיל לבית, כגון לבנים לשולחן, למיטה ולבית, מכוסים. ביגוד עבודה מצוין במפורש.
• הנעלה אינה מכוסה כרגע. תוכנית המדיניות השנייה של הממשלה לטקסטיל מעגלי מכריזה שהנעלה תיכנס לתוכנית, בציפייה לשנת 2027.
• הצו חל על מוצרים חדשים שיוצרו, כך שמוכרי טקסטיל יד שנייה שהוכן לשימוש חוזר נמצאים מחוץ לתחולתו.
• היצרנים מודיעים לרשות הלאומית ולאחר מכן מדווחים מדי שנה על השנה הקודמת. החל מאוגוסט 2026 עליהם לדווח גם מידע על איסוף, שימוש חוזר ומיחזור של מוצרים שהושלכו.
• הצטרפות לארגון קיבוצי היא כרגע בחירה, לא המסלול היחיד, ויותר מארגון אחד פועל בשוק. יצרן שמצטרף מקבל טיפול בהודעה ובדיווח שלו מאותו ארגון.
• חייבת להיות אפשרות להחזרה חינם. על היצרנים להבטיח שצרכנים יכולים למסור טקסטיל משומש ללא תשלום לאורך כל השנה, והם רשאים לבחור את השיטה.

איסוף נפרד הוא חובה נפרדת

תיקון מוקדם יותר לאותה דירקטיבת פסולת כבר חייב מדינות חברות להקים איסוף נפרד לטקסטיל עד 1 בינואר 2025. החובה הזו מצוטטת לעיתים קרובות כאילו הייתה אחריות יצרן מורחבת שהגיעה מוקדם. זה לא נכון.

מותג יכול להימצא במדינה חברה שיש בה איסוף נפרד מאז 2025 ועדיין לא לשאת בשום חובת יצרן שם, כי העמודה השנייה עוד לא הגיעה. ההפך הוא מה שצרפת והולנד מדגימות: שתי העמודות פעילות כבר שנים.

החזרה וולונטרית, ומה היא לא מספקת

החזרה וולונטרית היא דבר טוב, והיא לא תאימות. מותג שמפעיל תיבת איסוף בחנויות שלו לא נרשם בכך בשום מקום, לא דיווח דבר ולא שילם דמי השתתפות לשום תוכנית, ואסור לערבב בין השניים בדוח קיימות.

המסגרת גם לא מחייבת כל מותג לקבל בגדים בדלפק שלו. הדירקטיבה מפקידה את מערכת האיסוף בידי ארגוני התוכניות, שחייבים לאסוף מוצרים מכוסים ללא קשר להרכב החומרים, למצב, למותג או למקור שלהם. מה שיצרן חייב לעשות לגבי נקודות החזרה פיזיות הוא שאלה לאומית, התוכנית ההולנדית, לדוגמה, מחייבת יצרנים להבטיח שקיים מסלול החזרה חינם, תוך השארת השיטה בידיהם.

איפה זה נגמר ומשטרים אחרים מתחילים

לכל אחד היקף משלו, גורם אחראי משלו וראיות משלו. עמידה באחד לא עונה על אף אחד מהאחרים.

• בטיחות מוצר שואלת אם הבגד בטוח, והנושא מכוסה בGPSR לביגוד. תפקידי הגורם הכלכלי שלה מוגדרים במכשיר משפטי אחר ולא חלים כאן.
• תאימות כימית שואלת מה נמצא במוצר, ראו תאימות כימית. דוח בדיקה נקי לא אומר דבר על אחריות בסוף החיים.
• תיוג טקסטיל שואל מה על המוצר להצהיר, בתאימות תיוג באיחוד האירופי. תווית הרכב סיבים היא לא רישום.
• אריזה היא משטר נפרד עם דיווח נפרד, ומשקל המוצר אינו משקל האריזה. מכניקת האריזה נמצאת במפרט אריזה.
• אקו-עיצוב שואל איך המוצר תוכנן. יש חפיפה כאן כי קריטריוני המודולציה נשאבים ממנו, אבל זו תקנה שונה עם חובות שונות, וזה לא אותו דבר כמו דרכון מוצר דיגיטלי.
• אחריות יצרן שואלת מי משלם כשהמוצר נזרק. זה העמוד הזה. כלל נפרד לגמרי קובע אם מלאי שלא נמכר מותר להשמיד בכלל לפני שהוא מגיע אי פעם לצרכן, שם מיחזור נחשב להשמדה ולא לפתרון, ראו האיסור על השמדת ביגוד שלא נמכר.

לפני השקה בשוק

השאלה הראשונה היא שאלה שלעיתים קרובות מדלגים עליה. מכירה באיחוד האירופי היא לא עמדת שוק; מדינה חברה היא כן. אותו קפוצ'ון יכול להוליד תשובות שונות בשלוש מדינות תחת מסגרת אחת, וזו המסגרת פועלת כפי שתוכננה, לא כשל שלה.