סוגי תפרים ומחלקות תפר: איך שכבות הבד מסודרות

ISO 4916 מסווג תפרים תפורים לפי סידור החומר, וממיין אותם למחלקות לפי מספר הרכיבים והתצורה המרחבית שלהם. בשימוש היומיומי במפעל המחלקות מוכרות בקידומות של שתי אותיות: SS לתפר פנים אל פנים (superimposed), LS לתפר חופף (lapped), BS לתפר בקנט (bound), FS לתפר שטוח (flat) ו-EF לגימור קצה (edge finishing), כש-OS מכסה תפירה דקורטיבית. לכל מבנה בודד יש מספר מלא, כך שתפר מקופל (felled) הוא LS 2.04.06 ומכפלת חולצה רגילה היא EF 6.02.01.

העמוד הזה עוסק בסידור הזה. גאומטריית החוט שמחברת את השכבות היא החלטה נפרדת, שמכוסה בסוגי תכים. השניים משתלבים בכל פעולה: מחלקת תפר בלי תך שצוין עדיין אינה הוראה שאפשר לייצר לפיה.

חתכי רוחב שמראים איך השכבות מסודרות. קווים כחולים מסמנים איפה התפירה עוברת.

תפרי פנים אל פנים

שתי שכבות פנים אל פנים, תפורות קרוב לקצה, ואז נפתחות כך שתוספת התפר נמצאת בתוך הבגד. מדריך התפרים של A&E מתאר את SSa כבניית התפר הנפוצה ביותר גם באריגים וגם בסריגים, ומעיר שצריך לציין את שולי התפר כדי לשמור על הפיט.

הנקודה האחרונה היא נקודה שקונים מפספסים לעיתים קרובות. תוספת התפר אינה פרט חסר משמעות; היא חלק מהמידה המוגמרת. כתף שנתפרה ב-1 cm ואותה כתף שנתפרה ב-6 mm מייצרות שני בגדים שונים מאותה גזרה. כל מה שמשנה את תוספת התפר משנה את הפיט, וזו הסיבה שתוספת התפר שייכת למפרט לצד המידות.

תפרים חופפים

השכבות חופפות זו את זו במקום להיות פנים אל פנים, והתפירה עוברת דרך החפיפה. המשפחה גדולה, כי החפיפה פותחת מבנים שתפר פנים אל פנים לא יכול לייצר.

התפר המקופל הוא זה שכדאי להבין לעומק, כי הוא מהחזקים שבין התפרים הנפוצים בביגוד בייצור המוני. הוא סוגר את שני הקצוות הגולמיים, מוחזק בשתי שורות תפירה או בשלוש ולא באחת, ושוכב שטוח במקום לבלוט. הוא גם עולה יותר: זו פעולה מונחית מקפל (folder), היא צורכת יותר בד בתוספת התפר, והיא איטית יותר מתפר אוברלוק. כשקונה שואל למה זוג מכנסיים אחד עולה יותר מזוג אחר שנראה דומה, לעיתים קרובות זה חלק מהתשובה.

תפרים בקנט

רצועה נפרדת עוטפת את הקצה של שכבה אחת או יותר. הקנט עושה שלושה דברים בבת אחת: הוא מגמר את הקצה הגולמי, מוסיף קו גלוי, ומייצב את הקצה מפני התמתחות. המדריך של A&E מונה מבני קנט שנתפרים בקאברסטיץ' 602 או 605 כשהקנט סרוג, וב-301 או 401 כשמדובר בקנט ארוג בגימור נקי.

קנט הוא הגימור הסטנדרטי לפתח צוואר בסריג כשלא רוצים סרט ריב, לבתי השחי של וסטים ולתפרים פנימיים בז'קטים ללא בטנה. מכיוון שהוא מונחה מקפל, הוא גם אחד הגימורים העקביים יותר בייצור סדרתי, וזה חשוב יותר ממה שזה נשמע: קצה שקיבל קנט דרך מקפל משתנה הרבה פחות לאורך אלפי יחידות מקצה שקיבל גימור ביד חופשית.

תפרים שטוחים

שני קצוות מונחים זה מול זה ומכוסים בחוט, ללא חפיפה ולכן כמעט ללא עובי. A&E מציינת את FSa 4.01.01 כתפירה שטוחה להלבשה תחתונה, לפליז ולביגוד אימון, שנתפרת בדרך כלל בתך 607.

זה הקצה המתמחה של הטווח. הוא קיים כי בליטת תפר צמוד לעור גורמת לשפשוף בתנועה ממושכת, וכי חיבור שטוח פחות נראה מתחת לבגדים צמודים. זו לא בנייה לשימוש כללי: אין תוספת תפר, הגזרה חייבת להיות מדויקת, והמכונות ייעודיות.

גימורי קצה ומכפלות

מחלקת EF מכסה כל מה שמגמר קצה בודד במקום לחבר שני חלקים. זה כולל מכפלות רגילות, מכפלות סמויות, קצוות באוברלוק, מכפלות עם גומי ולולאות חגורה.

התפר הצרפתי הוא מקרה מיוחד כי הוא שתי פעולות ולא אחת, וכי הוא מייצר קצה סגור בלי שום אוברלוק. משתמשים בו באריגים דקים ושקופים שבהם תוספת תפר באוברלוק הייתה מסתמנת דרך הבד, ובבגדים ללא בטנה שבהם הצד הפנימי גלוי. הוא עולה שני מעברים ושלב גיזום, והוא לא בחירה טובה בבד עבה, כי קיפול התוספת פעמיים מכפיל את העובי.

איך הבחירה משנה את הבגד

בניית התפר קובעת גם כמה עובי מצטבר במקומות שבהם תפרים מצטלבים. ארבע שכבות שנפגשות בבית השחי, או תפר פנימי מקופל שחוצה תפר צד חיצוני מקופל במפשעה, מייצרים נקודה קשה: לא נוחה, קשה לתפירה עקבית ומועדת לנזק מחט. הפחתת העובי בהצטלבויות היא חלק רגיל מתכנון הבנייה, בדרך כלל על ידי שינוי אחד התפרים המצטלבים לתצורה שטוחה יותר או על ידי הסטת נקודת החיבור.

איך כותבים תפרים במפרט

תוספת התפר היא שורה שחסרה לעיתים קרובות, ויש לה השלכה מדידה ישירות. אם מפרט המידות ותוספות התפר לא מתיישבים זה עם זה, הבגד לא יכול להיות נכון בשני המובנים בבת אחת, והמפעל יפתור את הסתירה בלי לדעת לאיזה מהם התכוונתם.