סוגי תכים בבגדים: תך נעילה, תך שרשרת, אוברלוק, קאברסטיץ' ותך שטוח

סוגי תכים ממוספרים לפי ISO 4915, והמספור אינו שרירותי. הספרה הראשונה היא המחלקה, והמחלקה אומרת מה המנגנון: 100 תך שרשרת חד-חוטי, 300 תך נעילה, 400 תך שרשרת רב-חוטי, 500 תך שרשרת עוטף קצה, 600 תך שרשרת מכסה. ברגע שיודעים את המחלקה, כבר יודעים את רוב מה שהתך יעשה בבגד.

שווה ללמוד את המספרים כי הם חד-משמעיים באופן שהשמות אינם. "פלטלוק" במיוחד משמש בענף באופן רופף לשני תכים שונים לפחות. מפרט טכני שאומר 607 אומר דבר אחד בדיוק.

תך נעילה, ISO 301

חוט המחט וחוט הבובינה נכרכים זה בזה באמצע הבד. התך נראה זהה משני הצדדים.

תך הנעילה (lockstitch), מה שבמפעלים נקרא לוקסטיץ' או תפר ישר, הוא התך שרוב האנשים מדמיינים כשהם חושבים על תפירה. חוט מחט אחד עובר דרך הבד ונכרך בחוט בובינה, כשנקודת הכריכה נמצאת במרכז התפר. מדריך התכים של American & Efird לפי ISO מתאר אותו כנפוץ מכל התכים, בשימוש לתפר עליון, לתפירה במחט אחת ולתפירה ישרה.

יתרונותיו הם דיוק ומראה. הוא זהה משני הצדדים, מחזיק קו בדיוק, ולא נפרם אם חוט נקרע, כי כל תך ננעל בנפרד. מגבלתו היא שיש לו מעט מאוד מתיחות. מותחים תפר 301 בבגד סריג, והחוט מגיע לגבול שלו לפני הבד ונקרע. זו טעות בנייה נפוצה בסריגים: תפר כתף או צד בתך נעילה בבגד ג'רסי, שנקרע בפעם הראשונה שמישהו מושך את הבגד מעל הראש.

תך שרשרת, ISO 401

חוט המחט משתלב בלולאות עם חוט לופר שיוצר שרשרת בצד התחתון של התפר.

תך שרשרת (chainstitch) מחליף את הבובינה בלופר (looper). חוט מחט אחד עובר דרך הבד ומשתלב בלולאות עם חוט לופר שנמשך לצד התחתון ויוצר שרשרת גלויה. A&E מציינת אותו כסטנדרט לתפרים עיקריים באריגים.

השרשרת נותנת לו שתי תכונות שאין לתך נעילה. הוא נמתח, כי מבנה הלולאות יכול להיפתח תחת עומס, וזה הופך אותו למקובל בתפרים שצריכים קצת גמישות. והוא נמשך מקונוס ולא מבובינה, כך שהמכונה לא עוצרת כדי למלא בובינה, וזה חשוב בתפרים ארוכים בייצור בנפח גבוה. חולשתו היא תמונת הראי של חוזק תך הנעילה: תך שרשרת שנקרע עלול להיפרם לכל אורך התפר, וזו הסיבה שקצה השרשרת בדרך כלל מקובע.

תך שרשרת הוא הבסיס לכמה מבנים מורכבים. תפרים מקופלים (felled) בג'ינס ובחולצות נתפרים בדרך כלל ב-401 בשתי מחטים או בשלוש. חיבור חגורה בג'ינס ובצ'ינו נעשה בדרך כלל ב-401 או ב-301 דרך מקפל קנט (binding folder).

אוברלוק ותכי ביטחון, מחלקה 500 של ISO

במבט מלמעלה. חוט מחט אחד תופר במרחק מהקצה החתוך, ושני חוטי לופר יוצאים אל הקצה ועוטפים אותו תוך כדי תפירת התפר.

תכים עוטפי קצה (overedge), שנקראים בדרך כלל אוברלוק או סרג'ינג, עושים שתי עבודות במעבר אחד: הם מחברים את השכבות והם עוטפים את הקצה החתוך. זו הסיבה שהם שולטים בהרכבת בגדי סריג. הקצה נסגר תוך כדי יצירת התפר, כך שתפר צד בג'רסי לא צריך גימור קצה נפרד ולא יכול להתגלגל החוצה מהתפר.

כקונה שווה להבין את תכי הביטחון, כי הם שני תכים בפעולה אחת. תך 516 הוא תך שרשרת 401 שמחזיק את התפר ועוד אוברלוק 504 שמגמר את הקצה, שנתפרים בו-זמנית. זו דרך חזקה, נקייה ויעילה לבנות תפר באריג, וזו הסיבה שהתפר הפנימי של מכנסיים לא צריך מעבר אוברלוק נפרד.

תפרי אוברלוק צורכים הרבה יותר חוט מתפרי תך נעילה, וצפיפות התכים ורוחב התך (bite) משנים גם את החוזק וגם את המראה. תך רחב יותר לוקח יותר תוספת תפר ולכן משפיע על המידות המוגמרות, וזה אחד הפרטים שכדאי לסגור בפיתוח הפיט.

קאברסטיץ', מחלקה 600 של ISO

שני חוטי מחט בצד הפנים וחוט לופר בצד התחתון שמכסה את הקצה הגולמי ביניהם.

קאברסטיץ' (coverstitch, תך כיסוי) הוא הסיבה שמכפלות של סריגים נראות כפי שהן נראות. שניים או שלושה חוטי מחט עוברים במקביל על פני הבגד, וחוט לופר בצד התחתון מזגזג ביניהם ומכסה את הקצה הגולמי. התוצאה נמתחת, שוכבת שטוח ומגמרת את הקצה בפעולה אחת.

החתימה הגלויה של קאברסטיץ' היא שני קווים או שלושה מקבילים בצד החיצוני של המכפלת עם מבנה לולאות מכסה בפנים. אם מכפלת של סריג מראה במקום זה קו אחד של תפירה ישרה, היא נתפרה בתך נעילה, ותהיה לה הרבה פחות מתיחות. במנז'ט שרוול צמוד או במכפלת של חולצת טי ההבדל הזה מורגש מיד בלבישה.

תך שטוח, ISO 607

ארבעה חוטי מחט עם כיסוי עליון וחוט לופר תחתון, שמחברים שני קצוות המונחים זה מול זה כך שלתפר אין כמעט עובי.

תך שטוח (flatseam) עושה משהו שהתכים האחרים לא עושים: הוא מחבר שני קצוות שמונחים זה מול זה (butted) במקום זה על זה. אין תוספת תפר שמקופלת לצד אחד, ולכן לחיבור אין כמעט עובי ואין בליטה. A&E מציינת את 607 כתך הפלטסימר (flatseamer) או הפלטלוק, שנוצר מארבעה חוטי מחט ועוד חוט כיסוי עליון וחוט לופר תחתון, בשימוש לתפירה שטוחה ולתפירה חופפת בהלבשה תחתונה מסריג ובפליז, ומועדף על פני 606 כי קל יותר לתחזק את המכונות.

זו הבנייה שמשתמשים בה כשתפר נמצא צמוד לעור תחת עומס, ובפועל זה אומר שכבות בסיס, הלבשה תחתונה לספורט וחלק מביגוד האימון. היא מסירה את הבליטה שגורמת לשפשוף. המחיר הוא שלתפר שקצותיו מונחים זה מול זה אין תוספת תפר שתספוג תיקון גזרה, ולכן הגזרה חייבת להיות נכונה, והפעולה איטית ומיוחדת יותר מתפר אוברלוק.

איך בוחרים ביניהם

שני כללים מעשיים מכסים את רוב ההחלטות. אם התפר צריך להימתח, הוא צריך תך מבוסס לופר ולא תך נעילה. אם הבד נפרם, הקצה צריך תך אוברלוק, תפר סוגר או גימור נפרד, וזול יותר לקבל את זה מפעולת החיבור עצמה מאשר ממעבר שני.

בחירת התך משפיעה גם על פגמים. קימוט לאורך תפר מיוחס לעיתים קרובות לבד כשהסיבה היא צפיפות התכים, מתח החוט או בחירת החוט באותו סוג תך מסוים, וזו הסיבה שקימוט תפרים מאובחן מהתפר ולא מהדוגמית.

איך כותבים את זה במפרט טכני

הגדרות מכונה מעבר לזה הן באחריות המפעל ותלויות במכונה, במחט, בחוט ובבד הספציפיים שמול מי שמפעיל את המכונה. איך המחט, החוט והבד משפיעים זה על זה, ואיך קוראים תפר שנכשל, מוסבר בחוט ומחטים. מפרט של קונה שמנסה לקבוע מתחים או גדלי מחט יוצר בדרך כלל ויכוח ולא בגד טוב יותר.