ריב וגימור פתח הצוואר: סרטי צוואר, מנז'טים, ריב מותן וסרט חיזוק

תלונות רבות על סווטשירט או חולצת טי ש"התרפו" הן תלונות על אביזרי הגימור. בד הגוף כמעט אף פעם לא נכשל ראשון. פתח הצוואר מתרחב, המנז'טים מפסיקים להיצמד, ריב המכפלת מאבד את צורתו, והבגד נראה בלוי בזמן שהגוף עדיין תקין.

זו בעיית בנייה עם שלושה גורמים: בד הריב עצמו, היחס שבו הוא נגזר, ואיך הוא מחובר. לעשות אחד מהשלושה נכון ואת שני האחרים לא נכון מייצר את אותה תוצאה כמו לעשות את שלושתם לא נכון.

למה ריב חוזר לצורתו וג'רסי לא

ריב הוא מבנה סריג דו-פני עם טורים מתחלפים של לולאות פנים ולולאות גב. הטורים האלה מתקפלים זה אל זה במנוחה ונפתחים כשהבד נמתח לרוחב, וזה נותן לריב הרבה יותר מתיחות לרוחב מסינגל ג'רסי, וחשוב מזה, נטייה חזקה להיסגר שוב. התנהגות הסגירה הזאת היא ההתאוששות, והיא כל הסיבה שריב קיים כאביזר גימור. המבנה עצמו מכוסה בעמוד סריג הריב.

ההתאוששות אינה קבועה, והיא לא רק תכונה של המבנה. תכולת האלסטן, איכות החוט, וכמה חזק הריב נמתח בשימוש משפיעים כולם על כמה זמן ההתאוששות נמשכת. ריב שנמתח קרוב לגבול שלו בכל פעם שלובשים את הבגד יתרפה מהר יותר מריב שעובד באמצע הטווח שלו, וזו הסיבה שיחס הגזירה חשוב לא פחות ממפרט הבד.

יחס הריב

אביזר ריב נגזר קצר יותר מהפתח שהוא מחובר אליו, ונמתח כדי להתאים בזמן החיבור. היחס בין שני האורכים הוא מספר מרכזי בבניית אביזרי הגימור, והוא חסר לעיתים קרובות במפרט הטכני.

אין יחס אוניברסלי, כי הוא תלוי במתיחות ובהתאוששות של הריב עצמו, בבד שהוא מחובר אליו ובמוצר. ריב 2x2 כבד על קפוצ'ון פוטר וריב 1x1 דק על חולצת טי קלה לא יתנהגו אותו דבר באותו יחס. מה שחשוב הוא שיחס ספציפי ייקבע על הדוגמה, יימדד וייכתב, כך שהייצור הסדרתי ישחזר אותו ולא יתקרב אליו בערך.

בניית סרט הצוואר

פתח צוואר בסריג מקבל גימור באחת ממספר קטן של דרכים, והן לא ניתנות להחלפה זו בזו.

באיזו דרך שלא משתמשים, תפר פתח הצוואר מכוסה בדרך כלל מבפנים בסרט שעובר לרוחב הצוואר האחורי, שמונע מהתפר להימתח ומסתיר את תוספת התפר. הסרט הזה הוא אותה פעולה שמתוארת בבניית שרוולים וכתפיים, ולעיתים קרובות הוא אותה רצועה: מכתף לכתף, בסרט במעבר אחד.

סרט צוואר שנעשה גלי כשהבגד מונח שטוח הוא בדרך כלל בעיית יחס ולא בעיית חיבור. סרט צוואר שחלק כשהבגד מונח שטוח אבל עומד מרוחק מהגוף בלבישה הוא בדרך כלל בעיה של צורת פתח הצוואר בגזרה.

מנז'טים: ריב מול בד הגוף

שרוול יכול להסתיים במנז'ט ריב, במנז'ט מבד הגוף, במכפלת רגילה או בתעלת גומי. הבחירה פונקציונלית לפני שהיא דקורטיבית.

השוואה שקונים שואלים עליה לעיתים קרובות היא ריב מול בד הגוף, והתשובה הכנה היא שהם פותרים בעיות שונות. מנז'ט ריב קיים כדי להחזיק את השרוול בפרק כף היד. מנז'ט מבד הגוף קיים כי המעצב לא רוצה את ההפרדה החזותית או את ההיצמדות שריב נותן. אם המוצר צריך שהשרוול יישאר במקום, ריב הוא התשובה; אם הוא צריך קו רך ורציף, הוא לא.

ריב המותן וריב המכפלת בסריגים

החלק התחתון של גוף סווטשירט או ז'קט הוא ריב או מכפלת רגילה, ואותו היגיון חל כמו במנז'ט. ריב מכפלת מחזיק את הבגד צמוד לגוף ויוצר צורת בלוזון (blouson) מעליו. מכפלת רגילה נותנת לבגד ליפול ישר.

במכפלת יש עוד שיקול אחד: היא נושאת את המשקל הרב ביותר ונמתחת מעל הירכיים בכל פעם שלובשים את הבגד, ולכן היא האביזר שלעיתים קרובות מתרפה ראשון. בבגדים כבדים יותר ריב המכפלת מצוין לעיתים קרובות עם תכולת אלסטן גבוהה יותר או ריב כבד יותר מהמנז'טים מהסיבה הזאת. חגורות ארוגות וחגורות גומי, שהן בעיית בנייה אחרת, מכוסות בבניית חגורות.

איפה אביזרי הריב נכשלים

כשלים באביזרי גימור מתחלקים למספר קטן של דפוסים מוכרים, וכל אחד מצביע על סיבה אחרת.

פרטי האבחון של מקרי איבוד הצורה נמצאים באיבוד צורה של צווארון ומנז'טי ריב. את מקרה הצבע שווה לציין בנפרד: ריב וג'רסי קולטים צבע אחרת גם באותו אמבט, ולכן צריך לאשר את צבע האביזר מול בד הגוף ולא מול הסטנדרט לבדו, וזה חלק ממה שאצוות צביעה והבדלי גוון מכסה.

מה לציין