סריגי כותנה ותערובות
פרנץ' טרי ופוטר מוברש
פרנץ' טרי ופוטר מוברש מתחילים כאותו דבר: סריג עם לולאות בצד הפנימי. טרי משאיר את הלולאות האלה שלמות, ולכן הוא קל יותר, נושם יותר ומראה מבנה לולאות נקי. פוטר מבריש אותן למוך רך, שכולא אוויר והופך את הבד לחם, צפוף ורך יותר, במחיר פני שטח שעלולים לייצר פילינג.

תוכן העניינים
מבנה אחד, שתי החלטות גימור
שני הבדים נבנים על ידי הוספת חוט נוסף במהלך הסריגה, שיוצר לולאות בצד האחורי של הבד בזמן שהפנים נשארים חלקים. מפעלי בד מבחינים ביניהם בדרך כלל לפי מספר החוטים במבנה: מבנה דו-חוטי מייצר פרנץ' טרי, ומבנה תלת-חוטי מייצר את הבסיס הצפוף יותר שמשמש לפוטר.
מה שמפריד בין הבדים המוגמרים הוא ההברשה. הלולאות בצד האחורי מורמות מכנית, נפתחות ונשברות למוך סיבי רך. שום דבר אחר בבד לא משתנה: הפנים עדיין חלקים, ההרכב ללא שינוי, והמשקל דומה בגדול. ההשלכות של הצעד היחיד הזה הן הנושא של העמוד הזה.
מה ההברשה משנה
| תכונה | פרנץ' טרי | פוטר מוברש |
|---|---|---|
| הצד הפנימי | לולאות שלמות גלויות, מעט טקסטורה | מוך רך מורם |
| חום | בינוני; אוויר עובר דרך המבנה | גבוה יותר; המוך כולא אוויר |
| נשימות | טובה יותר, וזה מתאים למשקלים לעונות מעבר ולביגוד אימון | נמוכה יותר, וזה בדיוק העניין בתנאי קור |
| ייבוש | מהיר יותר | איטי יותר, במיוחד במשקלים כבדים |
| עמידות פני השטח | הלולאה השלמה יציבה יחסית | המוך המורם חשוף יותר, ולכן סיכון הפילינג גבוה יותר |
| מראה מבפנים | נתפס כמוקפד וטכני | נתפס כנוח ומסורתי |
| גזירה | אין כיוון מוך שצריך להתחשב בו | הפאנלים חייבים להיגזר בכיוון אחד, וזה מעלה את הצריכה |
לשורה האחרונה יש השלכת עלות שקונים כמעט לא צופים. למוך מורם יש כיוון, ופאנלים שנגזרו בכיוונים מנוגדים עלולים להיראות כגוונים שונים באותו בגד. לכן כל הפאנלים חייבים לרוץ באותו כיוון, וזה מפחית את ניצולת המרקר ומגדיל את כמות הבד ליחידה.
משקלי רכש אופייניים
| בד | משקל אינדיקטיבי | אופי | בגד טיפוסי |
|---|---|---|---|
| פרנץ' טרי קל | בערך 220 עד 260 g/m² | לעונות מעבר, נושם, נופל רך | סווטשירטים לקיץ, מכנסי טרנינג קלים, פריטי שכבות |
| פרנץ' טרי סטנדרטי | בערך 260 עד 320 g/m² | משקל הטרי היומיומי עם יותר גוף | סווטשירטים וקפוצ'ונים לאקלים מתון |
| פוטר סטנדרטי | בערך 300 עד 350 g/m²; מפעל אחד מציין פוטר תלת-חוטי מכותנה סרוקה ב-320 g/m² ±5 | משקל הסווטשירט והקפוצ'ון הקלאסי | סווטשירטים וקפוצ'ונים לקמעונאות ולביגוד ארגוני |
| פוטר כותנה ופוליאסטר | בערך 300 עד 350 g/m²; מפעל אחד מציין פוטר כותנה ופוליאסטר ב-320 g/m² ±5 | יותר יציבות מידות ושמירת צבע | תוכניות מדים ומרצ'נדייז |
| פוטר כבד | בערך 380 עד 500 g/m² | מובנה ומלא, איטי יותר לייבוש | סטריטוור ותוכניות פרימיום כבדות |
הרכב, ומה הוא עושה לכל אחד מהם
גרסאות כותנה ועשירות בכותנה של שני הבדים מרגישות טוב יותר ומזדקנות עם יותר אופי. תכולת פוליאסטר משפרת יציבות מידות, שמירת צבע וייבוש, והיא עומדת בפני השטחת המוך שכביסה כבדה גורמת בפוטר כותנה. לתוכנית שעוברת במכבסה מסחרית, פוטר עשיר בפוליאסטר הוא בדרך כלל המפרט הכן יותר גם כשפוטר כותנה מרגיש טוב יותר על הדוגמית.
אלסטן מופיע בשניהם, בדרך כלל באחוז קטן, למתיחות נוחות במכנסי טרנינג צמודים ובדגמים עם מנז'טים. הוא משנה את התנהגות ההתכווצות, ולכן גרסה עם אלסטן צריכה בדיקת כביסה משלה ולא לרשת את התוצאה של הבד הרגיל.
התנהגות בעיטור
- הדפסה על טרי מתנהגת בדומה להדפסה על ג'רסי, כי הפנים חלקים ויציבים.
- הדפסה על פוטר זהה על הפנים, אבל הבד שמאחוריהם רך ודחיס יותר, ולכן שכבות דיו כבדות עלולות לשקוע מעט ופרטים עדינים נראים פחות חדים מאשר על סריג שטוח.
- רקמה עובדת על שניהם עם מייצב נחתך (cut-away) מתאים. על בסיס מוברש רך, לוגואים צפופים צריכים מספיק תמיכה, אחרת הם נדחסים לתוך המוך.
- אפקטים מובלטים ומוטבעים מתאימים היטב לפוטר כבד יותר, כי לבד יש מספיק מלאות כדי להחזיק הטבעה טון-על-טון.
בחירת השיטה בין הבדים מושווית במדריך העיטור, ואופני הכשל מכוסים בהדפסים שנסדקים ובקימוט ברקמה.
איך בוחרים ביניהם
- בחרו פרנץ' טרי לאקלים חם ולעונות מעבר, לבגדים שנלבשים בתוך הבית או בזמן פעילות, היכן שצד פנימי נקי הוא חלק מהמוצר, והיכן שייבוש מהיר חשוב.
- בחרו פוטר מוברש לחום, לצד הפנימי הרך שלקוח מצפה לו מסווטשירט או קפוצ'ון קלאסי, ולמוצרים כבדים שבהם המלאות היא העניין.
- בחרו גרסה עשירה בפוליאסטר של כל אחד מהם היכן שהבגד ייכבס בחום ולעיתים תכופות.
- שקלו ברדס עם בטנה בטרי אם אתם רוצים מבנה לברדס בלי להעביר את כל הבגד לפוטר כבד יותר.
אף אחד מהם אינו האפשרות הפרימיום באופן כללי. טרי של 280 g/m² שנעשה היטב מכותנה סרוקה רינג-ספאן הוא בגד טוב יותר מפוטר של 400 g/m² שנעשה גרוע מחוט אופן-אנד מנופץ, ושורת החוט במפרט מכריעה את זה יותר מהמשקל.


מה לבדוק לפני הייצור הסדרתי
שלושה דברים, בסדר הזה. יציבות מידות, כי סריגים כבדים זזים והאפקט נראה באורך הגוף. פילינג, במיוחד במבנים מוברשים, כי המוך הוא פני השטח החשופים. והתאוששות הריב במנז'טים ובריב המותן שמלווים את הבגד, שהם רכיב נפרד עם מפרט משלו, שמכוסה בסריג ריב.
שאלות שקונים שואלים על הבד הזה
מה עדיף לקפוצ'ונים, פרנץ' טרי או פוטר?
אף אחד מהם באופן כללי. פוטר חם ורך יותר מבפנים ונותן את המגע הקלאסי של קפוצ'ון, ואילו פרנץ' טרי קל יותר, נושם יותר ומתייבש מהר יותר, עם צד פנימי נקי יותר. בחרו לפי אקלים ושימוש: פוטר למוצרים למזג אוויר קר ולמוצרים כבדים, טרי למוצרים לעונות מעבר ולפעילות.
מה המשמעות של דו-חוטי ותלת-חוטי?
הם מתארים את מספר החוטים במבנה הסריגה. מבנים דו-חוטיים מייצרים פרנץ' טרי, ומבנים תלת-חוטיים מייצרים את הבסיס הצפוף יותר שבדרך כלל מוברש לפוטר. מפעלי בד משתמשים במונחים האלה בשמות הפריטים, ולכן כדאי לזהות אותם כשקוראים מפרט.
האם פוטר מייצר יותר פילינג מטרי?
בדרך כלל כן, כי ההברשה מרימה את הסיבים וחושפת אותם לשפשוף. אפשר לשלוט בזה עם חוט טוב יותר, מבנה בסיס צפוף יותר וגימור מתאים, וצריך לבדוק את זה ולא להניח. ראו פילינג בבד.
למה קפוצ'ון פוטר צורך יותר בד ממה שהמשקל שלו מרמז?
חלקית כי בד כבד יותר שוקל יותר למטר מרובע, וחלקית כי למוך המורם יש כיוון, ולכן כל פאנל חייב להיגזר באותו כיוון. האילוץ הזה מפחית את היעילות שבה אפשר לפרוס את המרקר, וזה מגדיל את הצריכה לבגד.
מה צריך להיות המשקל של סווטשירט סטנדרטי?
בערך 300 עד 350 g/m² מכסה סווטשירטים רבים והקפוצ'ונים הסטנדרטיים, כשתוכניות פרנץ' טרי נמצאות לעיתים קרובות סביב 220 עד 320 ומוצרים כבדים מכ-380 g/m² ומעלה. התייחסו לאלה כטווחי רכש ולא ככללים.
בוחרים בד לתוכנית סווטשירטים?
ספרו לנו על האקלים, על המשקל שיש לכם בראש ואיך הבגדים ייכבסו. אנחנו נשלח דוגמיות טרי ופוטר במשקלים דומים כדי שההחלטה תתקבל ביד ולא על הנייר.
בקשו דוגמיות בד





