הצהרות סביבתיות על ביגוד: מה האיחוד האירופי אוסר עכשיו לחלוטין

כבר שנתיים אומרים למותגי ביגוד רבים להתכונן לדירקטיבת ההצהרות הירוקות (Green Claims Directive). הדירקטיבה הזו אינה חוק, המשא ומתן עליה נעצר, והנציבות הודיעה שהיא מתכוונת למשוך את ההצעה. במקביל, מכשיר משפטי אחר, שאומץ, וחל במדינות החברות מ-27 בספטמבר 2026, הופך רשימה קצרה של נוהגי שיווק סביבתי לבלתי חוקיים בכל הנסיבות, וכמה מהם מתארים בדיוק איך בגדים משווקים כיום.

בדקו את תחולת המוצר, השוק ומועדי התחולה מול נוסח הדין העדכני. אשרו את חובות הפרויקט עם יועץ מוסמך.

ההבחנה שקובעת הכול

דיני נוהגי המסחר הבלתי הוגנים האירופיים פועלים בשתי רמות. רוב הנוהגים המטעים נבחנים מקרה לגופו: האם זה היה גורם לצרכן הממוצע לקבל החלטה שהוא לא היה מקבל אחרת? הבחינה הזו היא המקום שבו מתווכחים.

ואז יש נספח שמפרט נוהגים שבלתי הוגנים בכל הנסיבות. ברשימה הזו, הבחינה לא מתקיימת. אין ויכוח על האם מישהו באמת הוטעה, אין הגנה שההצהרה נכונה מבחינה טכנית, ואין שקילה של הקשר. הנוהג נמצא ברשימה, אז הוא אסור.

השינוי שחשוב לביגוד הוא שחמישה נוהגי שיווק סביבתי נוספו לרשימה הזו, וחלים במדינות החברות מ-27 בספטמבר 2026.

כל אחת מהן מתארת דרך לדבר על מוצרים שנפוצה בביגוד ואסורה בלי בירור נוסף.

הצהרות סביבתיות גנריות

הראשונה היא זו שמגיעה לתוויות תלייה רבות: הצהרה סביבתית גנרית כשהעוסק לא יכול להוכיח ביצועים סביבתיים מצוינים ומוכרים הרלוונטיים לאותה הצהרה.

פסקאות המבוא של הדירקטיבה עצמה נותנות דוגמאות למה שנחשב גנרי, ושווה לקרוא את הרשימה לאט כי היא לא רשימה של הצהרות מטופשות בעליל. היא כוללת ידידותי לסביבה, אקו-פרנדלי, ירוק, ידיד הטבע, אקולוגי, נכון סביבתית, ידידותי לאקלים, עדין לסביבה, ידידותי לפחמן, יעיל אנרגטית, מתכלה ביולוגית ומבוסס ביולוגית, יחד עם כל הצהרה דומה שמרמזת על ביצועים סביבתיים מצוינים.

מה שנחשב ביצועים סביבתיים מצוינים ומוכרים צר יותר ממה שמותגים רבים מצפים. הדירקטיבה מפנה ל-EU Ecolabel, לסכמות תיוג אקולוגי המוכרות רשמית במדינות החברות ופועלות לפי התקן הבינלאומי לסוג הזה של סכמה, ולביצועים המובילים לפי דין האיחוד האחר כמו המחלקה הגבוהה ביותר של תווית אנרגיה. הסמכה מסחרית שמוחזקת על חומר אינה אוטומטית אחד מהדברים האלה.

והביצועים חייבים להיות רלוונטיים להצהרה שבאמת נעשית. הדוגמה שהדירקטיבה עצמה מביאה היא שהצהרת התכלות ביולוגית לא יכולה להישען על תו אקולוגי שהקריטריונים שלו לא כוללים דרישת התכלות ביולוגית. החזקת הכרה מוכיחה את מה שההכרה הזו מכסה, לא את מה שצוות השיווק כתב.

עובדה נכונה על חלק אחד היא לא הצהרה על המוצר

האיסור השני הוא כזה שסביר שיתפוס מותג שפועל בתום לב: הצהרה סביבתית על המוצר כולו, או על העסק כולו של העוסק, כשזה נוגע רק להיבט מסוים של המוצר או לפעילות ספציפית של העסק.

שום דבר בבגד לא משתנה בין שתי ההצהרות האלה. רק אחת מהן מתארת אותו.

בגד הוא הרכבה. יש לו בד גוף, לעיתים קרובות בטנה, חוט תפירה, בדי ביניים, אביזרים, תוויות ואריזה, נקודה שאביזרים ורכיבים מעלה מסיבה אחרת. בד גוף ממוחזר הוא עובדה על בד הגוף. כשמוצג כ*עשוי מחומרים ממוחזרים*, זה הופך להצהרה על מוצר שמכיל גם חוט רגיל, אביזרים רגילים ואריזה רגילה.

אותו הדבר חל כלפי מעלה. מותג עם יוזמה אחת בחלק אחד מהפעילות שלו, שמתאר את עצמו כבר-קיימא, עושה הצהרה על העסק כולו מפעילות ספציפית. שני הכיוונים ברשימה.

התגובה הישימה היא לא לשתוק. היא לומר את הדבר הספציפי שבאמת נכון ומגובה בראיות: איזה רכיב, איזה חומר, ועל בסיס מה, וזו אותה משמעת שהאתר מיישם על הצהרות ביצועים, שבהן תכונה, שיטה ומצב חייבים להופיע יחד כדי שההצהרה תהיה בעלת משמעות.

קיזוז לא יכול לייצר הצהרת ניטרליות

השלישי קצר ומוחלט: להצהיר, על בסיס קיזוז פליטות גזי חממה, שלמוצר יש השפעה ניטרלית, מופחתת או חיובית על הסביבה במונחי פליטות גזי חממה.

שימו לב על מה האיסור חל ועל מה לא. הוא לא אוסר קיזוז, והוא לא אוסר לומר שעסק מקזז. הוא אוסר להפוך קיזוז להצהרת השפעה ברמת המוצר, ניטרלי פחמנית, ניטרלי אקלימית, אפס נטו כתכונה של הבגד. הדרך הזו להצהרה סגורה בלי קשר לאיכות הקיזוזים שמאחוריה.

תוויות קיימות, ותוויות שאינן סכמות

האיסור הרביעי נוגע להצגת תווית קיימות שלא מבוססת על סכמת הסמכה או שלא נקבעה על ידי רשויות ציבוריות. בפועל זה מגיע לסימנים שהומצאו עצמאית: אייקון עלה, תווית ירוקה משל המותג עצמו, תג דירוג פנימי שמודפס לצד סימני הסמכה אמיתיים כשצרכן לא יכול להבדיל.

החזקה באחת לא מתירה את השנייה, והצגת הסימן יכולה בעצמה להיות ההצהרה.

החוק הוא לא תכונה מייחדת

התוספת החמישית לא מנוסחת כהוראה סביבתית אבל נושכת הכי חזק בתחום הזה: הצגת דרישות שהחוק מטיל על כל המוצרים בקטגוריה הרלוונטית בשוק האיחוד האירופי כתכונה מייחדת של ההצעה שלכם.

ביגוד עושה את זה לעיתים קרובות. חומר שכבר מוגבל לכל הטקסטיל באיחוד האירופי, מפורסם כאילו היעדרו הוא בחירה של המותג. הצהרת עמידה בכלל שכל מתחרה גם חייב לעמוד בו. ההצהרה נכונה והיא לא ייחוד, והצגתה ככזו נמצאת עכשיו ברשימה.

המסנן המעשי הוא שאלה אחת: האם כל מוצר אחר בקטגוריה הזו שעומד בדרישות היה יכול לומר את אותו דבר? אם כן, אמירתו כתכונה מייחדת היא הבעיה, לא אמירתו בכלל. מה שבאמת מוגבל, ועבור אילו מוצרים, מכוסה בעמידה בדרישות כימיות.

אותה רשימה מגיעה גם לעמידות ולתיקון

שתי תוספות נוספות לאותה רשימה אינן הוראות סביבתיות אבל נוחתות על שיווק הביגוד באותה צורה, והן שייכות כאן כי מותג שבודק את ההצהרות שלו מול הנספח צריך את הנספח כולו.

הראשונה היא הצהרת שקר שבתנאי שימוש רגילים, למוצר יש עמידות מסוימת מבחינת זמן שימוש או עצימות. זה מגיע לניסוח העמידות שביגוד הכי נוטה להשתמש בו, מספר כביסות, מספר שנים, בגד שמתואר כמחזיק לכל החיים. זה לא אוסר הצהרות עמידות; זה אוסר כאלה שלא נכונות. ההבחנה תלויה לגמרי באם קיימות ראיות למספר הספציפי שמוצהר.

השנייה היא הצגת מוצר כמאפשר תיקון כשהוא לא. תוכנית תיקון שקיימת בשיווק ולא בפעילות נמצאת ברשימה, וכך גם בגד שמוצג כניתן לתיקון שהבנייה שלו לא מאפשרת זאת.

הדירקטיבה שמותגים רבים התכוננו אליה היא לא זו שחלה

שווה לומר את זה בפשטות כי הרבה מההנחיות שפורסמו הבינו את זה הפוך.

אחד מתקן את הכללים ישירות ומיושם. השני מעולם לא הפך לחוק.

איפה זה עומד עבור יצרן ומותג

אלה כללי שיווק. הם מסדירים מה נאמר לצרכן בשוק, מה שאומר שהם נדבקים למי שעושה את ההצהרה, בדרך כלל המותג ולא המפעל. יצרן יכול לספק חומר מוסמך, דוח בדיקה או רשימת חומרים, הוא לא יכול להפוך הצהרה של מותג לחוקית, ואין לו נראות למה שבסוף יודפס.

לזה יש השלכה מעשית על רכש. אם הצהרה תלויה בראיות על חומר או תהליך, הראיות חייבות להתקיים לפני שההצהרה מודפסת, והן חייבות לכסות את הטובין הספציפיים ולא קטגוריה. זו אותה משמעת כמו דוחות בדיקה כימיים: דוח מתאר דגימה שנבדקה, ומה שהסמכה קובעת הוא מה שקריטריוני הסכמה אומרים ולא יותר.

השורה האחרונה היא זו שמונעת הישנות. הצהרות בעייתיות רבות לא נכתבות על ידי מישהו ששקל את העמדה המשפטית; הן נכתבות על ידי מי שנותן שם לקולקציה.